לתרגם טעם, חום, ריח ותנועה לתמונה שמרגישה אמיתית, לא משהו “יפה לאינסטגרם” משהו שנשאר נאמן למה שיוצא מהמטבח.בצילום מזון אני עובד עם שפים, מסעדות ומותגי מזון שרוצים נראות רצינית, מדויקת וכזו שמחזיקה לאורך זמן.
לפני הצילום יש שיחה. להבין מה חשוב לך במנה, מה אסור לגעת בו, ואיפה הסיפור האמיתי
אור נבנה. צלחת זזה. מחכים לרגע. לא “יורים” עובדים
בחירה, דיוק, התאמה לתפריט, אתר ורשתות. מה שנשאר מייצג אותך.
כמעט בכל פרויקט שאני מתחיל, אני מבקש דבר אחד לפני מצלמה:
להבין.
לא רק מה יש בצלחת אלא למה היא שם
מי בנה אותה, למי היא מיועדת, מה חשוב בה באמת, ואיפה אסור לגעת.
לפעמים זה סיפור של שף, לפעמים זה זיכרון לפעמים זה מוצר שעבדו עליו שנה.
רק כשאני מבין את זה, אני יודע איך לצלם בלי זה כל תמונה תהיה יפה, אבל ריקה.
אור הוא השפה הסודית של צילום אוכל.
הוא זה שמחליט אם המנה תיראה חיה או שטוחה, טרייה או עייפה, מזמינה או סתמית.
אני לא “שם פנס ומצלם”, אני בונה סצנה.
בודק איך האור נופל, איך הוא חוזר מהצלחת, איך הוא מדגיש מרקם ואיך הוא מרכך קצוות.
לפעמים שינוי של כמה סנטימטרים באור משנה הכול וזה ההבדל בין צילום חובבני לצילום מקצועי.
צילום אוכל טוב הוא תרגיל בסבלנות.
האדים עולים לשנייה ונעלמים,הרוטב מבריק רגע ואז נספג
עלה נופל בדיוק בזווית הנכונה ואז זז
הרבה פעמים אני לא מצלם כשאפשר, אני מחכה.
מחכה שהמנה “תדבר” ותיראה כמו שהיא מרגישה במטבח
זה לא מרדף אחרי שלמות, זה חיפוש אחרי אמת.
בסוף יום צילום יש עשרות, לפעמים מאות תמונות
רובן טובות, חלקן מצוינות,מעטות באמת מייצגות אותך
ופה נכנס החלק הכי חשוב: הבחירה.
אני לא מחפש את התמונה הכי דרמטית, ולא את הכי נוצצת
אני מחפש את זו שתוכל לעמוד מאחורי המותג שלך גם עוד שנתיים.
כזו שלא תתבייש בה, שלא תצטרך להסביר, פשוט תרגיש נכון
