מה מחפשים בצלם אוכל מקצועי (רמז: לא רק “מצלמה טובה”)
- טעם בעיניים
זה מתחיל בכימיה של תיאבון: קומפוזיציה שמושכת מבט, צבעים שמחמיאים למנה, וסיפור קטן שמכניס אותנו לשנייה לפני הביס. - שליטה בזמן ובמרקם
אייס־קרים נמס, עשבי תיבול מתעייפים, רטבים מתמצקים. צלם טוב עובד כמו סו־שף: מתזמן, מתדרך, ויודע לתפוס כל מנה בחלון הזהב שלה. - סטיילינג שמספר סיפור
כלי הגשה, רקע, מפית, יד שנכנסת לפריים — לא פרופס סתמיים, אלא שפה. פיין־דיינינג יקבל מינימליזם נקי, סטריט־פוד יקבל אנרגיה וטקסטורות. - אור שפוגש צבע נכון
ירוקים שלא יראו “חולים”, בשרים שנשארים עסיסיים, רטבים שמבריקים במידה. תאורה שמחמיאה לטעם בלי “פילטרים” זרים. - אותה מנה פלטפורמות שונות
תפריט, אתר, וולט/תן־ביס, אינסטגרם, רילס. צלם אוכל חושב קדימה: פריימים לרוחב, לגובה, 1:1 ו־4:5 — כדי שכל מקום יקבל את הגיבור שלו. - יעילות של סט אמיתי
שוט־ליסט חכם, עבודה בתצוגה חיה למסך לאישורי לקוח, וקצב שמכבד מטבח פעיל. כי בסוף מדובר ביום צילום — לא בשעת יצירה במרתף.
איך נראה יום צילום שמוכר טעם
- בריף קצר ומדויק
מה מרגישים? בית, יוקרה, אש? מה אסור לפספס ומה לא נכנס לתפריט - Mise en place לקולינריה ולצילום
סדר המנות נקבע לפי “זמן־מדף” על הסט: מה נמס ראשון, מה מתייצב, איפה צריך להגיש דקה מהפלטה. - צילום טעם בתנועה
שפיכה של רוטב, שבירת קרם־ברולה, קיטור שזז- תנועה קטנה שמדליקה תיאבון גדול (וגם חומר מושלם לסטוריז ורילס). - אישורי Live
הכול מצולם לטדר (מחשב/מסך), מאושר בלייב, וממשיך הלאה. אין הפתעות בעריכה.
להתאים את הסגנון למטבח (וגם למותג)
- Fine Dining מינימליסטי – חללים נקיים, דייקנות, מיקרודיטיילס.
- Street / Casual – טקסטורות, ידיים בפריים, תנועה ואנרגיה.
- קונדיטוריה וקינוחים – שכבות, ברק, “נשימה” סביב המתוק.
- ברים ומשקאות – קוביות קרח שקופות, קונטרסטים עמוקים, ליים שמרגיש שנחתך עכשיו.
- משלוחים ותפריטים דיגיטליים – עקביות על רקע נקי, סדרה אחידה שמוכרת מהר.
מה באמת מוכר? “גיבור” אחד ועוד שניים־שלושה וריאנטים
מנה מובילה (“Hero”) שמספרת את כל הסיפור, ועוד וריאציות לזוויות/פריימים קצרים.
כך בונים בנק דימויים שמחזיק קמפיין: אתר, מודעות, רשתות, אפליקציות הזמנה.
מה כבר לא עושים (בלי “הרצאות”, פשוט דרך ארץ)
- תמונות סטוק שהעין מזהה בשנייה? לא בבית הקפה הזה.
- פילטרים כבדים שמכסים על טעם? עוצרים לפני.
- קישוטים שלא יוצאים למנה אמיתית? לא מטעים את הלקוח.
- אנחנו מצלמים אמת קצת יותר יפה ממה שהעין רואה, אבל אותה אמת.
היתרון שלי: יום צילום אחד, מותג שלם (אוכל + אנשים)
הלקוח לא פוגש רק את המנה , הוא פוגש גם את מי שמכין אותה.
בסט צמוד ומדויק אני מאחד צילום אוכל עם צילום תדמית לצוות/שף באותה שפה ויזואלית:
הלקוח רואה את האנשים, רואה את האוכל ומרגיש מותג אחד, בטוח ואמין.
כי איזו מסעדה לא תרצה לצאת לקמפיין עם פרזנטור (הצוות/השף) ותמונת מנה שמדליקה שלטי חוצות?
שלוש שאלות שכדאי לשאול לפני שמתחילים
איך תיראה הסדרה בפלטפורמות שונות? (אתר, אפליקציות משלוח, רשתות)
מה “חלונות הזמן” של כל מנה? (מה מצטלמת מיד, מה צריכה מנוחה/ברק)
מה מספר הסיפור של המקום? (ידיים במטבח, טקס הקפה, צחוק בין שירותים)
